קולנוע תיעודי מפרש את המציאות ומבקש לתעד התרחשויות שקרו או לשחזר אירועים שקרו. קולנוע תיעודי מבקש לעסוק בחומרי מציאות אבל עושה להם דרמטיזציה , היוצר לוקח חלק במציאות שאותה הוא מעצב.
תתי סוגות בקולנוע התיעודי-
1. הסרט התיעודי הקלאסי- סרטים שבהם הבמאי מסתיר את נוכחותו, ורכבים לרוב מראיונות, צילומים וקריינות של "מספר שיודע הכל". אמצעים אלו מעצימים את 'רושם האמת' ואשליה של צפייה במציאות כפי שהיא.2. קולנוע תיעודי כתצפית- בז'אנר זה היוצר הוא כזבוב על הקיר- הסרט מבקש להציג מציאות וגם הקהל ממוקם כאילו הוא רואה את האירועים. ז'אנר זה מוותר על הקריינות והכתוביות שמנחות את הקהל ומכוונת אותו ובמקום זה נותן יותר מקום לפרשנות עצמית של הטקסט.
3.קולנוע האמת- חשיפת היוצר ועמדותיו, ז'אנר זה הוא התבוננות עצמית שבו היוצר מנכיח את עצמו בסרט.
לדוגמא= יומנו של פרלוב
4. סרטי דיוקן- על דמות מסוימת שמתמקדים בביוגרפיה של היוצר.
5.סרטי מסע- מתמקדים בתהליכים של מסעות פיזיים/ נפשיים.
6.דוקו-אקטיביזם- סרטים המשתמשים בסרט כדי להניע תהליכים ולשנות מציאות. לדוגמא= סרטיו של מייקל מור- הוא משתמש בעשיית הסרט גם כדי להניע את האנשים שאותם הוא מראיין וגם מצלם כחלק מרכזי בעלילה.
כיום לא ניתן לשייך סרט תיעודי לסוגה מסוימת וכתוצאה מכך יש זליגה וטשטוש בין המאפיינים.
ישנם יוצרים שמכניסים את עצמם לתוך הסרט- הוא לא רק מצלם את המציאות אלא משתתף פעיל בסרט. וישנם סרטים שבהם היוצרים מצניעים את עצמם ואת מעורבותם- הם לא מקריינים וההתערבות של הבמאי מורגשת רק בצילום ובעריכה.
הבניית המציאות בקולנוע תיעודי-
עיקר כוחו של הסרט התיעודי זה הנאמנות של הצילום למציאות. ישנן דעות של הוגים שונים לגבי הסרט התיעודי-
1. פרשנות יצירתית של המציאות הממשית.
2. ייצוג המציאות הוא עניין תלוי תרבות, מה שמצטייר כדיווח אובייקטיבי של אירוע אינו אלא השלמה עם אופניי ייצוג מקובלים.
3.המציאות הממשית אינה קיימת עוד, היא מתמוססת בין הדימויים שמצולמים בתקשורת.
4.הראליזם הוא אופן ייצוג שמתרחש לתהליכים שמעצבים את העולם. מאחורי כל ניסיון לאובייקטיביות מסתתרות הנחות יסוד פוליטיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה